זהו נושא עמוק שבוודאי אין באפשרותי לענות עליו. אבל אשמח לרענן את צורת המחשבה שלנו אולי באופן אחר.

​

מהי מחלה עבורי? האם אני מצפה לתפקד כל יום וכל שעות היום באופן זהה? האם הגוף נשמע להוראותי? האם אני מקשיבה לגופי? האם אני קשובה לרגשותי?....

​

האם ניתן להסתכל על מחלה כאמצעי להחלמה? כשאנו מקוררים הגוף מעלה חום וכך הוא למעשה נלחם בפולש, כששריר נתפס אחרי מאמץ זה דרכו של הגוף להגן מפני נזק גדול יותר כמו נזק לחוליות, אנחנו צריכים להפסיק את הפעילות המסוימת, זמן מנוחה שמשיב לנו כוחות מחודשים. ולעתים כשמזון לא טוב נכנס לגופנו הגוף יפלוט אותו כמה שיותר מהר בהקאה או שלשול על מנת שלא יחדרו הרעלנים למערכות עמוקות יותר. 

​

גופנו הוא מופלא, ובדרכו מלידה הוא למעשה שומר עלינו בעיקר מפני עצמנו.

​

במהלך התהליך הטיפולי ננסה להקשיב לגוף, להבין מה הדרך המוצעת ולחזור אל הכוחות הבסיסיים שלנו. 

זהו תהליך עם תנועה מתמדת. נעים בין הטבה סימפטומטית להחמרה כביכול. כמעט כמו רכיבה על אופניים, על מנת להיות באיזון ובתנועה נכונה עלינו לפדל ולנוע בין נטייה לימין ולשמאל. 

בתהליך הטיפולי מתרחש משהו דומה - אנחנו לומדים לרכב. 

​

מבחינה טכנית בדרך כלל נפגשים אחת לשבוע. כל פגישה נמשכת כשעה. במהלכה נעשה אבחון מחודש ועדכני למצב, מתנסים בטיפול מתוך הטכניקות המוצעות - למשל דיקור סיני או רפלקסולוגיה, נשארים קצת לנוח על המיטה ומסיימים את המפגש. 

​

בזמן בין הטיפולים תהיינה תגובות שונות אליהן אנו שמים לב ומדווחים במפגש הבא. הקשבה לתגובות חשובה כי הן המסרים על פיהם אנחנו מדייקים את הטיפולים.