להכיר ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו בכל רגע נתון.

דמיינו לעצמכם איזה שחרור מנטלי ורגשי היינו חווים לו רק היינו יכולים לקבל את עצמנו כפי שאנחנו בכל רגע נתון.

המילה מדיטציה בעברית מתורגמת ל - בוננות. כן בוננות ולא התבוננות. מילה נפלאה שמתארת את המצב התודעתי בו אנו שרויים. בבוננות אין עשיה אקטיבית אך הפעולה של התבוננות נמצאת ונוכחת. קיימת תנועה ואין מי שעושה אותה. קיימת ידיעה של החוויה אותה חווים אך אין מאמץ לדעת מה קורה בכל רגע נתון. זוהי היכולת הטבעית שלנו, זהו המצב הטבעי שלנו.

​

אז מדוע אנחנו חווים שאנחנו מתאמצים, עושים, לחוצים ויש רשימה שלמה של מה שלא הספקנו, ולמה אנחנו כן בסדר ולמה אנחנו לא בסדר...... 

​

לתוך הזרימה הטבעית שאתה הגענו לעולם נכנסים ההרגלים. 

כשמתבוננים בילדים ניתן לראות באיזו קלות הם חווים את מה שהם חווים, מלאים בפליאה וסקרנות, הכל חדש וטומן בתוכו מסתורין. אין פחד מחקירה, וגם אין פחד מ"נפילה". נופלים, קמים ממשיכים, כואב - בוכים מסיימים ו - חיים את הרגע. 

ובאמת הצחוק והשמחה מופיעים בעקר בשנות הילדות המוקדמות והולכים ופוחתים אצל רובנו עם השנים. 

​

אז מה קרה? רכשנו הרגלים של בוגרים בחברה ו"קברנו" תחתם את זהותנו הבסיסית. 

במישור החוויה, המחשבות והרגשות - תמיד משהו חסר - ככה זה! 

במישור ההווויה, עוד לפני ההמשגה - כלום לא חסר. ככה זה!

​

בתרגול המדידטיבי אנו מרגילים את עצמנו מחדש לראות את הדברים כפי שהם, שוברים הרגלים של אחיזה באני ורוכשים הרגלים של אי אחיזה.

הכל נשאר אותו הדבר רק מרחב החוויה גדל ומתמזג למרחב ההוויה. - החיים כלפי חוץ נראים אותו הדבר כשלמעשה מרחב ההוויה גדל ואתו נחשפים איכויות הווייתנו: שלווה, הומור, שמחה,אהבה, אי נפרדות...